מעגל אלימות והחגים שבפתח- כולנו רקמה אנושית אחת...

בעוברי במסדרונות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, וכן בחדר הגישורים, לקראת החגים, אני מבחינה בתכונה שונה, מעבר לפחדים והחששות המלווים תמיד תיקי משפחה, ובפרט כאלו המאופיינים במצבי אלימות לסוגייה.

לאוויר ולאווירה, מתווספת פעמים רבות חרדה מהתקופה המתקרבת, של הלבד, הבדידות, ההסלמה במצבי אלימות כתוצאה מההיסגרות במרחב משותף יחד, רחוק מהעין הצופייה והאוזן השומעת של הסביבה..

תקופת הקורונה, הוכיחה ושיקפה לנו ביתר שאת, כמה חמור מצב של בידוד והיסגרות, וכיצד מצב כזה מספק קרקע פורייה לאלימות גואה ומסוכנת.

נשים וילדים החיים באלימות, חשים קושי רב לקראת תקופת החגים. והם חלק בלתי נפרד מהמארג החברתי הכולל. נשים רבות מספרות לי, על ה"הליכה על ביצים" כש"הוא" באזור...הייאוש והחושך, התחושה שהן לגמרי לבד בעולם!

כמו שסיפרה לי אחת הלקוחות במשרדי, בפגישתנו במרוצת השבוע החולף-

"את יודעת, בחג הקודם, ניסיתי לעשות הכל כמו שצריך. חשבתי לעצמי- אני הפעם אעשה הכל, הכל כדי שיהיה חג מושלם. שלא תהיה לו שום סיבה להתעצבן עליי או על הילדים.."

והיא ממשיכה-

"כ"כ התרגשתי לקר ערב החג.. הכנתי את הילדים, לבוש חגיגי, ריח נקי של מקלחות...שולחן החג היה מוכן וחיכיתי כל כך שיחזור מהתפילה, שנשב לסעוד יחד, לשיר יחד...

כשהוא הגיע, הוא כעס נורא על הצבעים שבחרתי, וגם אמר שהדג נוראי. ובחיי שניסיתי להבין על מה הוא כועס. התבאסתי נורא, ואז בגלל ששתקתי, הוא העיף את הסיר מהכיריים לרצפה. צרח עליי, שאני אישה טיפשה, ושאעוף לו מהעיניים...הילדים ישבו משותקים על הכסאות..התחננתי שיפסיק. בסופו של הערב, הזמנתי ניידת, הוא נחקר וחזר הביתה. היה גהינום..ובימים האחרונים, כשהוא מובטל בעקבות הקורונה, ואין אפילו כסף לארוחת חג נורמלית...אני כ"כ מפחדת"

אז כמובן, שהיא אינה אשמה בכלום. הסברתי לה. בשום מקרה. אלימות היא התנהגות כוחנית שמבוססת על ניסיון לייצר שליטה, שמופיעה בדרכים שונות מגוונות ואכזריות אשר מותירות בגופם ובנפשם של קורבנותיה נזקים שהינם פעמים רבות בלתי הפיכים.

ילדים החיים במשפחות שבמעגל האלימות, הם קורבנות של האלימות בכל מצב. בין אם הם קורבן ישיר או עקיף לאלימות. גם ילדים שהיו "רק" עדים לאלימות, יסחבו עימם נזקים וצלקות קשות בנפשם. נשים רבות אינן עוזבות את מערכת היחסים הפוגענית, מסיבות הנעוצות בחברה, ועל כך נרחיב במאמר הבא. פעמים רבות, הקושי לפעול, השיתוק והאימה, והרצון לשמור על המשפחה עבור הילדים, היא כדור שלג אשר בסופו אלימות שהולכת ומסלימה.

חשוב שנזכור- כשאנו סביב שולחן החג, באווירה חגיגית ונעימה, שיש רבים בקרבנו, שהאווירה סביבם אחרת. שלעיתים, אם רק נעיז לעשות מעשה, ולקרוא לעזרה, נושיט להם יד ונאפשר להם את הצעד הראשון החוצה ממעגל האלימות. את ההבנה, שאפשר גם אחרת. שמגיע להם אחרת.

כאנשי מקצוע עורכי דין האמונים על החוק, עלינו להיות ערים לחובתנו ליידע לקוחות את לקוחותינו על מוקדי טיפול וחירום העומדים לרשותם במידה ונחשפו למצבי אלימות. כל אדם, חייב מבחינה חוקית לדווח למשטרה או למחלקה לשירותים חברתיים על אירוע של אלימות כלפי קטינים או חסרי ישע.

ומעל לכל החובות המשפטיות והחוקיות, מחובתנו המוסרית הבסיסית, להטות אוזן ולב, אל מי שחשוף יותר מאיתנו למצבים קשים ופוגעניים. אסור לנו להשאיר לבד את מי שמוקף במציאות אכזרית של אלימות. משום סוג. אסור לנו לאטום את ליבנו. כי כמו שנאמר, כולנו רקמה אנושית אחת..